Vayedaber

משנה: עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת אִם מִתְקַייֶמֶת הָעֵדוּת בִּשְׁנַיִם לָמָּה פָרַט הַכָּתוּב בִּשְׁלשָׁה אֶלָּא לְהַקִּישׁ שְׁלשָׁה לִשְׁנַיִם. מַה שְּׁלשָׁה מַזִּימִין אֶת הַשְּׁנַיִם אַף הַשְּׁנַיִם יָזֹמּוֹ הַשְּׁלשָׁה. וּמְנַיִין אֲפִילּוּ מֵאָה תַּלְמוּד לוֹמַר עֵדִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַה שְׁנַיִם אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן זוֹמְמִין אַף שְׁלשָׁה אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין. וּמְנַיִין אֲפִילּוּ מֵאָה תַּלְמוּד לוֹמַר עֵדִים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא בָא הַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת דִּינוֹ כַּיּוֹצֵא בָאֵילּוּ. אִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב לַנִּיטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵירָה כְּעוֹבְרֵי עֲבֵירָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְשַׁלֵּם שָׂכָר לַנִּיטְפָּל לְעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה׃ מַה שְׁנַיִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵדוּתָן בְּטֵילָה אַף שְׁלשָׁה נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵדוּתָן בְּטֵילָה. וּמְנַיִין אֲפִילּוּ מֵאָה תַּלְמוּד לוֹמַר עֵדִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת תִּתְקַייֵם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר. רִבִּי אוֹמֵר אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּזְמַן שֶׁהִיתְרוּ בָהֶן. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהֶן מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִין שֶׁרָאוּ בְאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והשנייה פטורה. כלומר אם אח''כ הוזמה גם השניה פטורה דכיון שנהרג ההורג על פיהם שוב אין נהרגין דקי''ל לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין דכתיב כאשר זמם לעשות ולא כאשר עשה:

אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין. הוא נהרג דהא אכתי איכא כת אחת שלא הוזמה והן הניזומין נהרגין שהרי הוזמו:

לפיכך. הואיל ושתי עדיות הן:

ואם לאו. שאין מקצתן רואין אלו את אלו וכן אין המתרה רואה לאלו ולאלו דאם המתרה רואה להעדים אע''פ שהן אינן רואין אלו לאלו המתרה הוא מצרפן והוי עדות אחת אבל כאן שאין מקצתן רואין זה את זה ואין המתרה רואן הרי אלו שתי עדיות:

מתני' ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו. מקצתן מהשתי כתות עדים רואין אלו לאלו הרי אלו עדות אחד ומצטרפין יחד אף אותם שאין רואין והא דנקט אחד מתרה בו באמצע לאפוקי מדר' יוסי דאמר עד שיהו שני עדיו מתרין בו:

בזמן שהתרו בהן. בדיני נפשות איירי כלומר כי אמרינן דבטלה בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף בעדותן מתחלה להיות מן המתרין בעוברי עבירה אבל אם לא התרו בהן ולא כיוונו להיות עדים בדבר לא בטלה עדותן של אחרים בשביל ראייתן של אלו דמה יעשו שני אחין שראו עם שלישי מן השוק באחד שהרג את הנפש והלכה כרבי:

אחד דיני ממונות. נמי עדותן בטילה:

במה דברים אמורים בדיני נפשות. דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא:

ר''ע אומר. לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידעינן ששנים מזימין את השלשה שהרי השנים כשרים לכל עדיות וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולן שהרי כולן כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד ולא בא השלישי אלא להחמי' עליו שלא תאמר הואיל ובלאו הוא היתה העדו' מתקיימת לא יעשה בו דין הזמה למדך הכתוב שאף הוא מן המקיימי דבר:

מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהם זוממין. דכתיב הנה עד שקר העד ואמר מר כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד:

עד שיהו שלשתן זוממין. והוא שהעיד כל אחד בתוך כדי דיבור של סיומו של חבירו אבל אם העידו שנים ואחר זמן העידו האחרים הרי הן שתי כתות לכל דבר:

על אחת כמה וכמה שישלם שכר וכו'. שמצינו מדה טובה מרובה ממידת פורענות במדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים ובמדת פורענות הוא אומר על שלשים ועל רבעים:

מתני' ומנין אפילו מאה. ששנים מזימין מאה שהעידו יחד:

הלכה: אֵין הָעֵדִים הַזּוֹמְמִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. הָדָא אָֽמְרָה. עֵד זוֹמֵם אֵינוֹ נִפְסָל בְּבֵית דִּין אֶלָּא מֵעַצְמוֹ הוּא נִפְסָל. פָּתַר לָהּ בְּהַתְרָייָה. וְתַנֵּי כֵן. אָמַר רִבִּי יֹוסֵי. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּשְׁתֵּי כִיתֵּי עֵידִיּוֹת וּבִשְׁתֵּי הַתְרָיוֹת. אֲבָל בְּעֵדוּת אַחַת וּבְהַתְרָייָה אַחַת כָּל עֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ. מָהוּ כָּל עֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ. הָיוּ עוֹמְדִין וּמְעִידִין עָלָיו בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן שֶׁגָּנַב אֶת הַשּׁוֹר בְּאֶחָד בְּנִיסָן וְטָבַח וּמָכַר בַּחֲמִשָּׁה בְנִיסָן וְהוּזְּמוּ בְּאַחַד עָשָׂר בְּנִיסָן. כָּל עֵדוּת שֶׁהֵעִידוּ מִב' בְּנִיסָן עַד חֲמִשָּׁה בְנִיסָן לְמַפְרֵעַ הֲרֵי אֵילּוּ פְסוּלִין. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר בִּמְעִידִין עָלָיו בְּכֶרֶךְ אֶחָד וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. וְתַנֵּי כֵן. הָיוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִים. הוּזְּמוּ בָרִאשׁוֹנָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. בַּשְּׁנִייָה הֲרֵי הִיא לוֹ עֵדוּת אַחַת. בַּשְּׁלִישִׁית הֲרֵי הִיא לֹו 3b כִּשְׁתֵּי עֵדִיּוֹת. וְהֵיכֵי. אִמ בִּמְעִידִין עָלָיו בְּכֶרֶךְ אֶחָד לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. לֹא אַתְייָא אֶלָּא עַל יְדֵי עֵדִיּוֹת סַגִּין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא אָֽמְרָה. עֵד זוֹמֵם אֵינוֹ נִפְסָל בְּבֵית דִּין אֶלָּא מֵעַצְמוֹ הוּא נִפְסָל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מנין אפי' מאה. אגב גררא דמתני' מסיים להא:

ואלו נאמר בדיני נפשות ולא נאמר בדיני ממונות הייתי אומר דיני נפשות שלשה מזימין את השנים ושנים אין מזימין את השלשה. צ''ל כלומר אי לא הוי כתב אלא או בהא או בהא הייתי טועה בזה מצד קלותו ובזה מצד חומרתו והשתא דכתיבי תרתי ע''כ להקיש שלשה לשנים לעולם:

הייתי אומר דיני ממונות הקלים שלשה הוא דמזמין את השנים ולכך כתב שלשה עדים אבל אין שנים מזמין את השלשה:

גמ' יאמר דיני ממונות ואל יאמר דיני נפשות. אקרא קאי דכתיב גבי דיני נפשות על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת וכתיב על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר חד לדיני נפשות להקיש שלשה לשנים וחד לדיני ממונות וצריכי:

גמ' הדא אמרה עד זומם אינו נפסל בב''ד וכו'. סוגיא זו כתובה בפ' מרובה הלכה ג' ושם תמצא מבואר היטב והגי' הנכונה עם הסוגיות השייכים לזה עיין עליו:

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים כול'. יֵאָמֵר דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאַל יֵאָמֵר דִּינֵי נְפָשׁוֹת. שֶׁאִילּוּ נֶאֱמַר דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְלֹא נֶאֱמַר דִּינֵי נְפָשׁוֹת הָיִיתִי אוֹמֵר. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַקַּלִּים שְׁלֹשָׁה מְזַמְמִין אֶת הַשְּׁנַיִם וּשְׁנַיִם אֵין מְזַמִּין אֶת הַשְּׁלֹשָׁה. מְנַיִין אֲפִילּוּ מֵאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר עֵדִים. אוֹ אִילּוּ נֶאֱמַר דִּינֵי נְפָשׁוֹת וְלֹא נֶאֱמַר דִּינֵי מָמוֹנוֹת הָיִיתִי אוֹמֵר. דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַחֲמוּרִין שְׁנַיִם מְזַמִּין אֶת הַשְּׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה אֵינָן מְזִימִין אֶת הַשְּׁנַיִם. מְנַיִין אֲפִילּוּ הַמֵּאָה. תַּלְמוּד לוֹמַר עֵדִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מנין אפי' מאה. אגב גררא דמתני' מסיים להא:

הייתי אומר דיני ממונות הקלים שלשה הוא דמזמין את השנים ולכך כתב שלשה עדים אבל אין שנים מזמין את השלשה:

משנה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָּאֶמְצַע בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵילּוּ אֶת אֵילּוּ הֲרֵי אֵילּוּ עֵדוּת אֶחָת. וְאִם לָאו הֲרֵי אֵילּוּ שְׁתֵּי עֵדִיּוֹת. לְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין וְהַשְּׁנִייָה פְטוּרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לפיכך. הואיל ושתי עדיות הן:

אחד דיני ממונות. נמי עדותן בטילה:

במה דברים אמורים בדיני נפשות. דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא:

מתני' ומנין אפילו מאה. ששנים מזימין מאה שהעידו יחד:

הלכה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוּתוּ כול'. 4a אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חֲמִי אֵיךְ תַּנִּינָן הָכָא. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָּאֶמְצַע. בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵילּוּ אֶת אֵילּוּ הֲרֵי אֵילּוּ עֵדוּת אַחַת וְאִם לָאו הֲרֵי אֵילּוּ שְׁתֵּי עֵדִיּוֹת. הָא אִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה לֹא בְדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה לֹא בְדָא. תַנִּינָן הָכָא מַה דְלֹא תַנִּינָן בְּכָל סַנְהֶדְרִין. הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין וְהַשְּׁנִייָה פְטוּרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר יוסי תנינן שלשה שלשה לא בדא. כלומר דר' יוסי השיב לו ודאי הוא דשלשה שלשה לא הוי בכלל המתני' ולא כדקאמרת דרישא דוקא דמקצתן מהב' כתי עדים בעינן שיהו רואין אלו לאלו כי היכי דליהוו עדות אחת ולאפוקי המתרה אלא בסיפא הוא דקאמינא דשלשה שלשה לא בדא הא דקתני ואם לאו הרי אלו שתי עדיות דוקא בשלא היה כאן שלשה שלשה שלא היה המתרה מצרפן אבל אם היו שלשה שלשה שהמתרה ראה לכל כת וכת לא בדא אמרו שתי עדיות הן שאע''פ שהב' כתי עדים אינן רואין מקצתן אלו את אלו הואיל והמתרה רואה אותן מצרפן ולא הוו אלא עדות אחת:

אמר ר' יעקב בר דסי. ודאי לא יחושו אם עדי שקרים הן דמצינו לאנשי נבל מרובין שאפי' הן רואין חבריהם יוצא הוא ליהרג והן יודעין ששקר העידו עליו שותקין ואין אומרין כלום ושכיחי אינשי דלא מעלי ואלו ג''כ לא חיישי אף שיהו מתרין בהן:

לא חיישין לון. בתמיה ומפני מה לא יהו צריכין התראה וכי לא יחושו על עצמן כשיתרו בהן אל תעידו אם אינם אתם יודעים שהאמת כדבריכם ואפשר יחזרו בהן ולא יעידו:

לענות בו לא בעדותו. הרי בכאן מרומז כת השניה והן המזימין להראשונים שצריך שיהו עונים בו כלומר בכת ראשונה היאך אתם מעידין הרי אתם הייתם עמנו במקום פלוני ביום פלוני ולא שיאמרו ויזכירו עדותו על מה שהעידו שאם הם אומרים הרי עדות זה שקר הוא ולא כך היה אין אלו זוממין:

כי יקום עד חמס באיש. באיש מיותר הוא אלא זה עד זומם שהוא עונה באיש וכלומר שאלו העדים הראשונים העידו באיש שעשה כך וכך אבל כשנעשו זוממין אין נעשין אם הוזמו באיש דאם המזימין אומרים היאך אתם מעידין על האיש הזה הרי עמנו היה ביום פלוני אין אלו זוממין וכדמסיק לדרשת הכתוב:

אמור בשתי כתי עדים. כלומר בעדים זוממין משתעי שכת אחת העידה העדות וכת אחרת מזימין אותן:

גמ' הפסוק הזה. דמייתי לקמיה:

תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין. כלומר חידוש דין הוא זה מה דלא שמענו בכל מסכת סנהדרין דאשמעינן תנא דמתני' הכא דזימנין משכחת לה שיהא הוא וכת אחת מעדיו שהעידו עליו נהרגין וכת השניה פטורה כדפרישית במתני':

הא אם היו שלשה שלשה לא בדא. כלומר הא בהמתרה באמצע אין הדבר תלוי שאם המתרה העומד באמצע רואה לאלו ולאלו והרי כאן שלשה שלשה הוא עם כל כת וכת וקסבר ר' ירמיה לפרש דאם המתרה באמצע הוא שרואה לכל כת וכת והם אינן רואין לאלו לא מהני מה שהמתרה רואה אותן לצרפן וליהוי עדות אחת מאחר שהן בעצמן אין מקצתן רואין זה את זה:

גמ' חמי היך תנינן הכא. ראה היאך פירושא דמתני' אם נדקדק בה דבדוקא תני לה בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הוא דהויא עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות וכלומר דבאלו שתי הכיתיות של העדים הדבר תלוי אם רואין מקצתן אלו לאלו או לא:

משנה: רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ נֶהֱרָג עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. דָּבָר אַחֵר עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים שֶׁלֹּא תְהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתּוּרְגְּמָן׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן. שצריכין שיהו הדיינים מכירין בלשון העדים ולא יצטרכו להעמיד מליץ בינותם והלכה כהאי דבר אחר:

הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כול'. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הַפָּסוּק הַזֶּה אָמוּר בִּשְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים. כִּֽי יָק֥וּם עֵד חָמָ֖ס בְּאִ֑ישׁ. עֵד זוֹמֵם שֶׁהוּא עוֹנֶה בְאִישׁ. לַעֲנ֥וֹת בּ֖וֹ. לֹא בְעֵידוּתוֹ. עֵדִים זוֹמְמִין מָהוּ שֶׁיְּהוּ צְרִיכִין לְקַבֵּל הַתְרָייָה. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. עֵדִים זוֹמְמִין אֵינָן צְרִיכִין לְקַבֵּל הַתְרָייָה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. לֹא חַייְשׁוּן לוֹן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דַּסַּי. וְאִית נְכוֹלִין סַגִּין מָאן אִילֵּין חַמְייָן חֲבֵרֵיהוֹן נַפְקִין מִיקְטְלָא וְלָא אָֽמְרִין כְּלוּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמור בשתי כתי עדים. כלומר בעדים זוממין משתעי שכת אחת העידה העדות וכת אחרת מזימין אותן:

גמ' הפסוק הזה. דמייתי לקמיה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source